ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ נ' תאגיד מעיינות הדרום בע"מ

החלטה

המבקשת הינה המפעילה של רשת מלונות ובהם מלון בשם "פונדק רמון" המצוי במצפה רמון.

המשיבה הינה תאגיד המים והביוב האזורי, שתחום פעולתו כולל גם את מצפה רמון.

המשיבה שלחה למבקשת הודעות חיוב בגין שפכים חריגים ואסורים מהנכס.

המבקשת פנתה בערר לגורם המוסמך מטעם המשרד להגנת הסביבה.

המשיבה נקטה בהליכי גבייה מנהליים לתשלום החיוב שהוטל על המבקשת.

המבקשת עתרה בתובענה למתן סעד הצהרתי לפיו ייקבע כי המשיבה אינה רשאית לנקוט בשלב זה, בו תלוי ועומד הערר והחיוב אינו חלוט, בהליכי גבייה מנהליים.

ביחד עם התובענה, הוגשה בקשה למתן צו זמני, האוסר על המשיבה להמשיך בהליכי הגבייה המנהליים.

בין הצדדים מתנהל בפני בית משפט זה הליך מקביל, המתייחס לחיובים שהוטלו על ידי המשיבה על המבקשת, בקשר למלון נוסף המופעל על ידי המבקשת בסמוך לאותו מקום, מלון הידוע כ"מלון בראשית". המחלוקות העקרוניות בין הצדדים לגבי זכותה של המשיבה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, הינן דומות בשני ההליכים המתנהלים במקביל.

לפיכך, יהיה מקום לאחד הדיון בשני ההליכים.

המשיבה מבהירה בתגובתה, כי היא פעלה מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 (להלן – חוק התאגידים) אשר מכוחו הותקנו כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים מוזרמים למערכת הביוב), תשע"א-2011 (להלן – כללי השפכים). מכוח הכללים, מפקחים תאגידי המים והביוב על איכות השפכים המוזרמים על ידי מפעלים וסמכותם להטיל חיובים בגין הזרמה של חומרים מזהמים למערכת הביוב.

לטענת המשיבה, חיוב המפעלים על הזרמת המזהמים מתבצע לפי כללי השפכים ובהתאם לתעריפים שנקבעו כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), תש"ע-2009. לעמדת המשיבה, החיובים הללו הינם חלק בלתי נפרד מאגרת הביוב השוטפת.

הליכי הגבייה המנהליים בהם נקטה המשיבה מבוססים על הסמכות שנקבעה בפקודת המסים (גביה). סעיף 39(ב) לחוק התאגידים קובע שפקודת המסים (גביה) תחול על תאגידי ביוב והם מוסמכים לפעול לגביית חובות האגרות בהליכים מנהליים הקבועים בפקודה (למעט סעיף 12, שאינו רלבנטי למקרה זה).

לטענת המבקשת, מדובר בחוב שהינו שנוי במחלוקת ועל כן חלות לגביו הוראות אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), תש"ס-2000 (להלן – האכרזה) (להלן – האכרזה) לרבות התיקון שהוכנס לאכרזה בשנת 2002, לפיו אין לנקוט הלכי גביה מנהליים, כל עוד החוב שנוי במחלוקת ועומד לגביו הליך משפטי שטרם הסתיים בהכרעה חלוטה.

המשיבה טוענת מנגד, כי החלת הסמכויות לפי פקודת המסים (גביה) בסעיף 39(ב) לחוק התאגידים, לא כללה את הסייג האוסר נקיטה בהליכים עת שהחוב שנוי במחלוקת. לעמדת המשיבה מדובר בהסדר שלילי, לפיו המחוקק לא מצא לנכון להחיל את האיסור על גביית חוב שנוי במחלוקת, שעה שמדובר בתאגידי מים וביוב.

הסוגיה העקרונית טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון, ובעניין העקרוני השנוי במחלוקת, לעניין מסלולי הגביה העומדים לרשותם של תאגידי המים והביוב הועלו דעות שונות (ראה, לדוגמא: בש"א (שלום- כ"ס) 1612/09 נשי אמי"ת נ' מיתב – מים, תיעול וביוב בע"מ (מיום 16.4.09), כן ראה, לדוגמא, הדיון בסוגיה דומה הנוגעת לחוק הרשויות המקומיות (ביוב): עת"מ (מחוזי חיפה) 24979-04-13 שטראוס בריאות בע"מ נ' המועצה האזורית מטה אשר (מיום 8.7.13)).

על פני הדברים נראה, כי לא יהיה זה נכון להקיש לעניין פרשנות תחולתו של האיסור, הקבוע באכרזה, להמשיך בנקיטת הליכי גביה מנהליים לגבי חוב השנוי במחלוקת, מתוך שאלת היקף תחולתו לגבי הליכי גבייה שאינם מבוססים על פקודת המסים (גביה), כגון הליכי הגבייה לפי פקודת העיריות.

דווקא קיומה של אבחנה בהליכי הגבייה בהם רשאית לנקוט רשות מקומית לעניין ארנונה, בין הליכים לפי פקודת העיריות ובין הליכים לפי פקודת המסים (גביה), תוך שלגבי הליכי הגבייה המנהליים לפי פקודת המסים (גביה) חל הכלל בדבר עיכובם שעה שהחוב עדיין שנוי במחלוקת - מצביעה על הצורך בעריכת אבחנה דומה לגבי הליכי הגבייה בהם רשאים לנקוט תאגידי המים והביוב.

מנגד, ספק אם ישנו בסיס לקיום אבחנה בהיקף הסמכויות לגבייה מנהלית, בין רשות מקומית לגבי חוב ארנונה לבין תאגידי מים וביוב לגבי החיובים אותם גובים לפי חוק התאגידים. העדר בסיס מהותי לאבחנה בין אלו, מחזק את הטענה בדבר הצורך בריסון, בעת שהחוב שנוי במחלוקת והבירור לגביו תלוי ועומד בפני הערכאה המבררת.

מכל מקום, בשלב זה של הדיון בהליכים, אין מקום להכריע בסוגיה העקרונית העומדת במחלוקת, וראוי לעשות זאת לאחר דיון, תוך מתן אפשרות לצדדים להעלות טיעוניהם בפירוט.